אחראי על איסוף החומר והעריכה: שטיין נתי פיזיותרפיסט מומחה לפציעות ספורט, רפואת כף רגל בניה והתאמה של מדרסים. בוגר תואר ראשון  b.a.p.t באוניברסיטת תל אביב, בוגר תואר שני  בפיזיותרפיה m.a.p.t מאוניברסיטת באר שבע, בעל תואר מאמן מוסמך של ווינגייט, ובוגר קורס מדרסים והנעלה רפואית של מכללת שיאים. מנהל ש.פ.א מרכז אורתופדי  מכון בוטיק למדרסים המתמחה במתן פתרונות לבעיות כף רגל  בעלי תקן איכות גבוה מכל הסוגים. כתובת מייל לשאלות והארות   nati.shtain@gmail.com             כתובת הקליניקה: חולון, יהושוע רבינוביץ 58, מרכז דר-גת          טלפון: 035169361 \ 0528306095   אנה פרגנו לקידום האתר על ידי לחיצה על מקש:      : למייל מהיר:       לדף גוגל:       לדף פייסבוק:

 

 

הקשר שבין אנטיביוטיקה וקריעת גידים

על אנטיביוטיקה ופציעות ספורט.
כותרת המאמר עשויה להטעות את הקורא ולהשלות אותו במחשבה שמאמר זה עוסק בתרופות אנטיביוטיות כאמצעי לריפוי פציעות ספורט, אך למעשה מטרתו של מאמר זה,הפוכה, להזהיר ולהדגיש את הקשר בין נטילת אנטיביוטיקה ופציעות ספורט.
מאמר זה בעצם מתחיל בסיפור אישי כשנתיים אחורה, אותה תקופה הייתי באימונים קלים לאחר פגרה מאימוני הטריאתלון שלי.
שפעת קשה השביתה אותי לכ7 ימים בהם נטלתי כמויות לא קטנות של אנטיביוטיקה.
באימון הראשון לאחר המחלה, כבר בריצת החימום, לאחר כ 3 דקות ריצת דשדוש, הרגשתי כאב עמום בחיבור גיד אכילס ושרירי הסובך, בשתי הרגליים, הפסקתי את הריצה והמתנתי 3 ימים לסופ"ש, להתחיל את האימונים במשחק כדורגל שכונתי, אותו נהגתי לבצע מידי שבת.
לאחר כ 15 דקות משחק, בנחיתה מקפיצה, חשתי תחושת מיתר ניקרע בחיבור גיד אכילס לשרירי הסובך ברגל ימין.
כשנתיים לאחר הפציעה עדיין לא חזרתי לשחק כדורגל או לאימוני טריאתלון, ואני עדיין נאבק בפציעה.
כבר לפני יותר מעשור חייב ה- fda את חברות התרופות, להדביק אזהרה על תרופות ממשפחת ה fluoroquinolones הכוללות את הציפרו, ציפרו אקס-אר, פרוקוין אקס-אר,לווקין, נורוקסין, אבלוקס,פקטיב כתרופות העשויות להגדיל פי 4 את הסיכוי לדלקות וקרעים של שרירים וגידים.
מרבית הדיווחים היו של קרעים ב גיד אכילס הנמצא מאחורי הקרסול אך קיימים גם דיווחים רבים על קרעים סביב הכתף ואתרים אחרים.
בנוסף לאחרונה נוספה אזהרה חדשה המדגישה את הסכנה בקרב מבוגרים מעל גיל 60 ובקרב מטופלים הנוטלים קורטיקוסטרואידים.
ההמלצה כיום לספורטאים או למתאמנים חובבים לבחור סוג אנטיביוטיקה שונה מקבוצת האנטיביוטיות הרשומה כגורם סיכון.
כמו כן מכאניזם הפציעה אינו ברור אך ההמלצה הגורפת היא כי יש להמתין מספר שבועות עד חזרה לאימונים, וגם אז יש לבצע חזרה זו באופן מדורג.
מוערך כי כ 2-6% מהמטופלים מעל גי 60 שחוו קרע גיד אכילס, נטלו אנטיביוטיקה ממשפחת אקוולון קודם לפציעה.

הערת המחבר:

רופאי משפחה רבים כמו גם אורתופדים אינם ערים לבעיה.
יהיה זה נדיר שרופא המשפחה ישאל אותנו לגבי רמת הפעילות שלנו כאשר יתאים עבורנו אנטיביוטיקה (אותי הרופאים מעולם לא שאלו).
יהיה זה נדיר גם, שהאורתופד אליו נגיע לטיפול בגיד הקרוע ינסה לאתר שימוש קודם באנטיביוטיקה.
מכאן שאצן או ספורטאי שרוצה לשמור על גופו חייב להיות ער לבעיה, ער לקבוצת התרופות המסכנת את יכולתו, וער לגופו לאחר כל טיפול תרופתי גם כזה שאינו נמצא תחת אזהרה של ה fda.